נעים להכיר, שמי ולנטינה לוריא

החיבור שלי

לתזונה נשים ולתזונת נשים בהריון ולאחר לידה, התחיל כשחוויתי בעצמי הריון.

משהו השתנה בתפיסת גופי וצרכיו הבסיסיים לטובה והבנתי כמה משמעותי ההיריון עצמו יכול להיות בלמידת הקשבה לגוף וחיזוק דימוי גוף חיובי.

לתחום הזה נחשפתי די במקרה כשהחלפתי דיאטנית אחרת במחלקה להריון בסיכון בבית חולים.

 התחלתי לחקור את הנושא ונדהמתי איזו חשיבות יש לו להמשך החיים.

היום אני יודעת, שההיריון הוא "חלון הזדמנויות" שבמהלכו ניתן להשפיע גם על התינוק העתיד להיוולד וגם על האם עצמה, ולתת "זינוק" נכון לחיים חדשים.

זו גם הזדמנות של האישה לתת "יחס מיוחד" לעצמה גם במובן הבריאותי וגם כתפיסה כוללנית -דימוי גוף, קבלה עצמית ומקום כבוד לצרכי הגוף הפיזיים והנפשיים.

בין היתר אני מתמקדת בסוכרת הריונית וטרום הריונית ובמצבים המצריכים התייחסות מיוחדת כמו טבעונות ועיסוק בספורט בהריון.

בשנים האחרונות גם יזמתי יחד עם חברותיי למקצוע פורום מטעם עמותת עתיד שמוקדש לתזונה בהריון, ומטרתו גם להעשיר את הידע של דיאטניות העוסקות בנושא וגם לעלות את המודעות ולהנגיש את המידע בקרב הקהל הרחב וגם מקצועות הבריאות.  

איך בכלל הגעתי לעולם התזונה?

את דרכי באקדמיה התחלתי בלימודי פסיכולוגיה. זאת בדיוק הייתה התקופה "שקצת השמנתי" והתחלתי להתאמן בחדר כושר ובאופן מפתיע נכנסתי לזה חזק. במקביל, התחלתי להתעניין מאד גם בתזונה.

בהמשך עזבתי את לימודי פסיכולוגיה ובהרשמה מאוחרת התקבלתי ללימודי תזונה.

חברה אמרה זה "תפור עלייך" והיא צדקה. התואר הקשה, ההמתנה לסטאז', תקופת לא פשוטה של סטאז' בבית חולים ומבחן רישוי ממשלתי לא גרמו לי להתחרט אפילו לרגע.

קשה לדמיין שיכולתי לעשות משהו אחר בחיים!

התחלתי ללמוד את העולם הזה, מה שנקרא "מהשטח" – הגעתי לבית חולים ומרפאות של קופות חולים ונשארתי שם כמה שנים טובות. למדתי, התמקצעתי, רכשתי ניסיון, חוויתי עבודת צוות, הנחיתי קבוצות, הכרתי אנשי מקצוע נפלאים. זאת הייתי תקופה מעשירה ומעניינת, יזמתי דברים, תרמתי ונתרמתי.

לאחר שילדתי, אספתי את התשוקה, הידע והניסיון שיש לי והתחלתי לבנות קליניקה עצמאית בתחום מרתק – תזונה סביב תקופת ההיריון.

אני בעצמי עברתי דרך

בגיל ההתבגרות פיתחתי תסמינים של הפרעת אכילה והגעתי למצב של היעדר מחזור, סחרחרות ועיסוק אובססיבי באוכל.

לא יודעת איך, אבל באיזשהו שלב "התעוררתי", לבד ובלי שום עזרה חיצונית, הבנתי שאני גורמת נזק לגופי ומאז עברתי לקיצוניות אחרת של הדחקת עקרונות התזונה הבריאה והעדר פעילות גופנית.

מאז עברו הרבה שנים, אבל העיסוק עם הדימוי גוף והאוכל לא פסק, אלא קיבל ביטויים שונים.

הכול היה שם – רישומי אכילה, ספירות קלוריות, שקילות ומדידות יומיומיות, עיסוק אובססיבי בספורט, טלטלות נפשיות שקשורות למשקל.

היו תקופות יותר רגועות ופחות רגועות, אבל זה המשיך להעסיק אותי.

באיזשהו שלב הרגשתי שזה חונק אותי.

כך נחשפתי לגישת הנון-דיאט שלפיה אני עובדת היום

לא זוכרת איך בדיוק, אבל הגיע לידי ספר "אכילה אינטואיטיבית"  שנכתב על ידי שתי דיאטניות אמריקאיות ועורר בי המון מחשבות.

זה הוביל אותי ללמידה וחקירה נוספת בתחום וכך נחשפתי לגישת נון – דיאט השונה מהגישה של התפריטים המובנים והוראות מדויקות ו"טכניות".

זו האחרונה, לא הרגישה לי מציאותית ונכונה.

כשהתחלתי להתעמק בגישת נון – דיאט פתאום הדברים התחילו להתחבר.

עברתי בעצמי תהליך משמעותי – חלק לבד, חלק עם עזרה חיצונית ואני עדיין שם- כל הזמן בתהליך וזה מסע שלא נגמר.

אני לומדת לכבד את הגוף שלי, ללא קשר למשקל, להזין אותו בצורה בריאה, אבל גם לאפשר אכילה בשביל הכיף, לחזק דימוי גוף חיובי.

והיום אני מעבירה את זה הלאה, למטופלות שלי.

אני רוצה לעזור להן להיפטר מהחשיבה הדיכוטומית של שחור ולבן – מזונות טובים ומזונות רעים, להקשיב לגוף, להפוך את האכילה למהנה בלי רגשות אשם ובלי מוצרי "דיאט"